"אני כבר לא יודע מה לעשות! הוא ממש מציק לי, זה בלתי נסבל. חבר שהיה איתי ברכב כשדיברתי איתו היה בהלם. הוא לא הבין איך אני מסכים שידברו אליי ככה".

אייל דיבר על הבוס שלו.
אייל הוא בחור מקסים, מוכשר עם רקורד תעסוקתי של הצלחות לא מבוטלות,
בכל מקום בו היה היו מרוצים ממנו. גם כאן. כולם, להוציא את הממונה הישיר שלו.
הבוס שלו עושה לו פרצופים לא מרוצים, מגלגל עיניים כשמשהו שאייל אומר לא נשמע לו.
ומקפיד להתקשר אליו ביום הקצר שלו:

"אה אתה כבר בבית? למה?".

על אף שזה תואם מראש, על אף שזה כך כבר שנה…
בכל יום שלישי הוא טורח לייצר לאייל חוסר נוחות.
גם למול אנשים אחרים אייל בתחושה שהבוס שלו מקטין אותו:

"טוב איל, עזוב אני כבר אטפל בזה", או " אני מבקש להיות מעורב בהכל".

מילה אחת טובה הוא לא מוכן לתת. אפילו שבמבחן התוצאה הפרויקט יצא בזמן, כל הנתונים מראים הצלחה.
כולם מרוצים, רק לא הבוס של אייל.

כמו אייל פגשתי, לצערי, לא מעט. לא סתם הממונה הישיר הוא אחת הסיבות הבולטות שגורמות לעובדים לעזוב מקום עבודה. למול מי שממונה עלינו אנחנו משתתקים. משפילים את הראש. לעיתים גם מופתעים. לא צופים את הפגיעה. לפעמים זה צעקות מקצה המסדרון, לפעמים פניות מרובות מחוץ למשרד, לפעמים זה ממש עלבונות גלויים או לסירוגין זלזול בוטה.

העניין הוא שיש מה לעשות!
בראש ובראשונה להזכיר לעצמנו שאין שום סיבה בעולם, לרגע, שיתייחסו אלינו באופן לא מכבד או פחות ממה שמגיע לנו. שנית – להבין שעצם העובדה שאנחנו לא מתריעים על המצב, מאפשרת לו להמשיך להתקיים.

להתריע לא בהכרח אומר להיכנס למלחמה.

• ראשית – כדאי, מומלץ ורצוי כמעט תמיד, להביא את השיחה למקום הענייני.

"מה הצורך ומה תפקידי דורש?
מה ציפית שיקרה ולא קרה?"

באותה מידה כדאי לבוא עם עובדות מוכחות – עשיתי, סיפקתי בתאריך, עמדתי ביעד.

•  שנית – לשים גבולות.

אפשר לומר בפשטות:

"אני מרגיש לא נוח. אני מניח שלא התכוונת אבל אתה מרים עליי את הקול." או "אתה לא מקשיב לי " או "כשאתה מעווה את הפנים – אני חש זלזול".

אפשר שלא לענות בכל פעם אחרי שעות העבודה.
לשלוח הודעה שאומרת: "איני יכול לדבר האם דחוף?"
אפשר גם לומר אחרי מספר פעמים –

"כשאני בעבודה אני כולי כאן, אני מבקש מה שיכול לחכות ליום אחרי שיחכה. או יישלח במייל. מגיע לי את הזמן הפרטי שלי".

•  ובעיקר בעיקר – לא לפחד.

ברוב המקרים כשנשקף התנהגות לא נאותה, לא נסכים אליה ולא נשחק את משחק – ההתנהגות תיפסק.
הרי אם הבוס שלנו רוצה לפטר אותנו הוא יעשה זאת כך או אחרת, למה להסכים להיות מושפלים או מתוסכלים בדרך? אם המצב מאוד מקשה על חיי היום יום כדאי ורצוי ליזום שיחה עם הממונה.
להסביר מה מקשה ומה הציפיה.

• לא עבד? גם לממונה יש ממונה.

אין סיבה ישר להרים ידיים, לעבור לפינת המתוסכלים.
הרי אם מישהו היה נטפל לילד שלנו היינו נלחמים, מדברים, פועלים.
אז גם בשביל עצמנו. לדבר, לפעול, לשקף, לא להסכים לרגע ליחס מזלזל.