"איך זה שאת תמיד מחייכת?"
"נו באמת, לא הכול טוב את סתם נאיבית".
אני לא תמיד מחייכת, לא הכול טוב ואני גם לא נאיבית.
מה שכן אני עובדת בלהיות אופטימית.
לא חושבת שמישהו נולד אופטימי או פסימי. אנחנו נולדים כמו שאנחנו.
גדלים עם נטייה כזו או אחרת, מוטמעים בנו הרגלים, עוטפים אותנו אנשים, מחשבות, פחדים.
מגיע השלב שבו אנחנו בוחרים.
שאנחנו רואים אנשים שונים, גישות שונות, שאנחנו רוצים להיות מאלו שמחייכים.
רוצים ללמד את הילדים שלנו להיות כאלה.
רוצים להקל על המועקה שאנחנו מרגישים לפעמים.
זו בחירה לגמרי. להסתכל על הטוב. הרי תמיד יש גם וגם, על מה אני אשים דגש?
בוחרים להיות מאושרים. זה הרי לא מצב נתון. באותם תנאי חיים אובייקטיבים, אחד יהיה מאושר השני אומלל.
זה לא מה שקורה לנו, זה איך אנחנו מסתכלים על מה שקורה.
להיות אופטימי זו עבודה
גם אני קמה לפעמים במצב רוח רע, לא כל מה שאני מתכננת יוצא לפועל,
לפעמים ממש לא מצליחה לעשות מה שרציתי, או שוכחת, או נעלבת.
אנחנו מתעצבים, שוקעים במצב רוח רע, מתעצבנים או בוכים – וזה ממש בסדר.
השאלה היא רק איך לא להישאב. יש הרבה מה לעשות כדי לא להישאב.
להזכיר לעצמנו שהמצב הוא זמני.
לתת לעצמנו פרופורציות.
למנות את מניין הטוב. לכתוב ממש יומיום, מה טוב כרגע בחיינו, להודות על הטוב.
החל מכך שקמנו בריאים בבוקר, שיש קרן שמש על פנינו, שמנגן שיר שאנחנו אוהבים ברדיו.
אפשר גם לספר על הקושי לחבר קרוב.
להיעזר באיש מקצוע כדי לעשות מדיטציה – לשנות אנרגיה.
לעשות איזושהיא פעילות גופנית.
להכניס ללו"ז דברים שאנחנו אוהבים ועושים לנו מצב רוח:
חברים? ים? ספר טוב? אוכל טעים? כל אחד ומה שמשמח אותו, העיקרון הוא שחשוב.
להתאמץ כדי למצוא הנאה, לייצר טוב.
אי אפשר להיות כל הזמן במצב רוח טוב, גם לא צריך.
רק כדאי לנסות להישאב פחות, להזכיר לעצמנו את הטוב גם כשרע,
לזכור תמיד שיש טוב אפשרי, אולי הוא כאן מעבר לפינה.
לזכור שגם אם יש חדר ממש חשוך, נר אחד יאיר את כולו.
לזכור להדליק את הנר…
השאר\י תגובה