"מה זה? רק חצי יום היום?"….

מכירים את הקריאה הזו שנשלחת לפעמים לעבר מי שהקדים ללכת?

זו שאלה "כאילו בצחוק" ששומע לא אחת מי שיוצא מהעבודה,
ולא באמת משנה אם השעה היא שלוש בצהריים או שבע בערב…

"אני לא מבין מה חשבת כשחתמת כאן? צריך לעבוד אז עובדים"

נאמר לירון כשרצה לצאת בשבע הביתה (אחרי שיום קודם עבד עד תשע וחצי בערב).

מרגישים במלכוד…?

יש עבודה. דרישות שאף פעם לא מסתיימות,
אנשים שנשארים עד שעות מאוד מאוחרות,
מנהלים שמלחיצים ולוחות זמנים בלתי אפשריים…

ויש גם בית, ילדים, חברים, תחומי עניין נוספים.
יש חיים שלמים שהעבודה היא חלק ניכר מהם, ועדיין, היא רק חלק.

כדי להצליח לאורך זמן – צריך לדעת לאזן בין הבית לעבודה.

למרות שבפועל, אין באמת איזון בין בית לעבודה או: work life balance…

אבל אם נדע איך לעשות זאת, אז יכול להיות שיהיה לנו ניהול נכון או: Work life management.

ניהול בית עבודה – Work life management

תחושת המרמור והתסכול מתחילה,
כאשר תחושת השליטה בסיטואציה נגמרת.

הרי אף אחד לא מחזיק אותנו בשלשלאות בעבודה,
ובכל זאת לעתים נאמר ש"אין לנו ברירה" , או " הייתי חייב להישאר".

לפעמים נרגיש שאם נלך עכשיו הביתה יביטו עלינו כלא אכפתיים,
לא משקיענים. מצד שני אנחנו מרגישים לא בסדר כי הנה עוד יום עבר
ולא הלכתי לחדר כושר, או לא ראיתי את הילדים,
או ששוב פספסתי ארוחת יום הולדת או מסיבת סיום.

הבחירה מראש – ניהול החיים תחת האילוצים הקיימים ובאופן משתנה ודינמי,
היא פעמים רבות מה שעושה את ההבדל.

לדוגמה: הגיוני שאם אנחנו במקום עבודה חדש,
לפרק זמן התחלתי נרצה להשקיע יותר זמן בעבודה
כדי להיכנס כמה שיותר מהר לעניינים.

להישאר עד עשר בלילה כל יום בעבודה יכול להיות פתרון אפשרי,
אם הסכמנו עליו בינינו לבין עצמנו מראש ולא פחות חשוב מכך,
אם יש לנו משפחה – הסכמנו על זה גם עם בני המשפחה האחרים.

כדאי גם שנתחום את המאמץ המוגבר בזמן שלאחריו נעבור להתנהלות יותר סטנדרטית.

מה זה סטנדרטית? כל אחד קובע מול עצמו.
אם מבחינתי לצאת לילדים פעמיים בשבוע זה ייהרג ובל יעבור- אז זה בדיוק מה שזה.
אני אחליט מתי, אתאם עם מקום העבודה וגם אחשוב מראש על אילו מקרים יכולים לשנות את זה.

משבר מול לקוח ? אמצא פתרון לילדים. גרסה להוציא? אולי לא.
כי זה קורה כל הזמן. אולי מראש אשריין את היום קודם לעבוד מאוחר יותר,
או אסכם על המשך עבודה מהבית אם ממש חייב או אגיע יום אחרי לעבודה לפני כולם.

לא משנה מה הפתרון העיקר לנהל את זה.

מה שחשוב לנו לשים למול עינינו הוא, שנניח ולא הייתה ברירה…
הרי היינו מוצאים פתרון, אז אפשר גם עכשיו.

לדוגמה אם אני הורה גרוש בהסדרי ראייה עם ילדים קטנים,
אז אגדיר בפשטות במקום העבודה שאלו הימים שאני מחויב לצאת, ואצא! בלי רגשי אשמה.

אז זה אפשרי. מכאן שזה אפשרי גם כשלא חייבים. אלא כשמחליטים!

הניהול בא לידי ביטוי גם באיך אני אתנהל בתוך העבודה.
אם החלטתי שלא אשאר בעבודה מעבר לשעה מסוימת,
אקפיד גם להיות מאוד מרוכז בעבודה ויעיל.
לא לגלוש באינטרנט, לא לקחת הפסקת צהריים ארוכה, אלא להתמקד בייצור תפוקה.

אחד הקשיים הוא לתקשר את הבחירה.

הרבה יותר קל לתקשר אותה אם אנחנו מאמינים בנכונות שלה…
זה כבר עניין שלם לפוסט אחר אבל בקצרה כדי שבכל זאת תהיה לכם תשובה:

על שאלה כמו "מה? חצי יום?  "התשובה היא: "אני מנהל היטב את הלוז שלי. תודה".

כשאין לי על מה להתנצל, אני לא אתנצל.
אני אחייך ואגיד לעצמי כמה טוב שאני יודע לנהל את חיי .

לנהל. זה כל הסיפור.